החלטה בתיק ת"א 6380-01-13

1.         לפני בקשה מטעם נתבעים 1 ו-2 להורות על מחיקת נתבעות 3 ו-4 מכתב התביעה. כן מבוקש לסלק את התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, התיישנות, העדר יריבות, היעדר עילה, מעשה בית דין ושיהוי.

לחלופין, מבוקש לחייב את התובעים להפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה להוצאות הנתבעים 1 ו-2 בסך שלא יפחת מ- 50,000 ש"ח כתנאי להמשך ההליכים בתביעה זו. 

כמו כן, מבוקש להאריך את המועד להגשת כתב הגנה ב- 30 יום לאחר מתן החלטה בבקשה דנן.  

2.         עסקינן בתביעה שהוגשה ע"י התובעת 1 שהינה אלמנתו של המנוח איברהים חומסי ז"ל (להלן: "המנוח") ותובעים 2-7 שהינם ילדיו של המנוח כנגד נתבע 1 שהיה בקשרים עם המנוח. נתבע 2 הוא אחיו של נתבע 1. נתבעת 3 היתה נשואה בעבר לאח של נתבעים 1 ו-2 (להלן:"אביבה") ונתבעת 4 הינה חברה משכנת (להלן:"עמידר"). 

            הנכס נשוא התביעה הינו בית המצוי ברח' המגיד מדובנה פינת רח' מנדס פרנס 28 ביפו, הידוע כחלק מחלקות 37-38 בגוש 7034 (להלן: "הנכס" או "הבית").

בכתב התביעה מבקשים התובעים "ליתן פסק דין הצהרתי לפיו הבית נרכש ע"י המנוח וכי הוא שייך למנוח, וכי יורשיו של המנוח זכאים שהבעלות בבית תירשם בספרי עמידר על - שמם".

3.         תמצית השתלשלות העניינים כפי שהוצגה בכתב התביעה:

            בשנת 1981 הכירה עמידר בנתבעת 3 - אביבה שהתגוררה בנכס כדיירת מוגנת בנכס.

            בשנת 1982 מכרה תובעת 1 תכשיטים שקיבלה כנדוניה ונתבע 1 שכנע את המנוח להשקיע כספים אלה ברכישת זכויותיה של אביבה בנכס.

ביום 3.1.83 נחתם הסכם להעברת זכויות הדיירות המוגנת של אביבה אל המנוח  וההסכם לא דווח לעמידר.

אביבה עברה להתגורר כשנתיים לאחר מכן באנגליה.

במשך שנים אחדות לאחר מכן ניהל המנוח בנכס מסעדה. משנת 1990 הושכר הבית ובשלהי שנת 2002 החל המנוח לנהל בנכס מסעדה בעצמו ולאחר מכן שוב השכיר את הבית.

למנוח היו קשרים עסקיים וחבריים עם נתבע 1 והם צרכו סמים יחד.

 המנוח נפטר בשנת 2007 והבטיח לאשתו, התובעת 1, כי כאשר ימכור את הנכס תקבל   חזרה את הכספים שנתנה לו לצורך רכישתו.

 לאחר פטירתו ביקשו ילדיו של המנוח לברר מה קורה עם הנכס והם פנו לנתבע 1 שמסר  להם, כי התנהל הליך משפטי מול אביבה והבית הינו שלה. בדיעבד התברר להם כי נתבע 1 הוליך את אביהם שולל וכי פעל בלא ידיעתו כדי להשתלט על הבית.    

 התובעים טוענים כי ביום 21.6.1990 כאשר אביבה היתה בארץ, ניצל נתבע 1 את שהותה בארץ ואת העובדה שהזכויות בנכס רשומות על שמה הואיל והעסקה מיום 3.1.83 לא דווחה לעמידר, והחתים אותה על ייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך אותו לעשות בשמה כל פעולה משפטית בנכס, לרבות מכירתו.

ביום 20.5.03 חתם נתבע 1 בשם אביבה על הסכם לפיו עמידר העבירה לאביבה זכויות בעלות בבית.

 לפני כ 7-8 שנים חזרה אביבה לישראל ונתבע 1 מיהר לנצל את ייפוי הכוח ובפברואר 2005 מכר את הבית מנתבעת 3 לנתבע 2, אחיו.

 התובעים טוענים כי כל האירועים המתוארים לעיל, נעשו בלא ידיעת המנוח, שהאמין כי הבית שלו וכי שילם לאביבה תמורתו. לטענת התובעים, המנוח היה נתון להשפעה מוחלטת של נתבע 1, היה מכור לסמים, בריאותו התערערה ובשנותיו האחרונות היה חסר ישע.